<h1>ארחות חיים הלכ' קריאת ס"ת סימנים נ"ד—ס'</h1>
<h2>דף לא.</h2>
סדר קריאת התורה במועדים. משה תקן להם לישראל שיהיו קורין בכל מועד ענינו ושואלין ודורשין בענינו של יום בכל מועד ומועד. בפסח ביום א' מוציאין ב' ס"ת וקורין בא' ה' בפ' משכו עד לצבאתם. ואם חל להיות בשבת מוסיפין בפרשה מן והיה היום הזה לזכרון וקורים בה ז'. לפיכך קורים אותה ביום א' לפי שמזכיר בה מכת בכורים שהיה ביום ראשון. ובשני קורא המפטיר ובחדש הראשון עד סוף פיסקא ומפטיר ביהושע בעת ההיא בפסח גלגל ואין אומרים קדיש בין ב' הספרים עד שיקרא המפטיר כי לעולם אין אומרים קדיש עד אחר קריאת חובת היום וכן מנהגנו. ויש מקומות אומרים קדיש בין כל ספר וספר. יום ב' מוציאין ב' ספרי' וקורין בא' ה' בסדר אמור בפ' שור או כשב או עז עד וידבר משה את מועדי ה' והטעם לפי שיש בה מצות ספירת העומר שהיא ענין היום ולא קפדינן לקרות קדש לי אע"פי שהיא קודמת בסדר הכתוב מהטעם שכתבנו. ובשני קורא המפטיר כאתמול ומפטיר במלכים בפסח יאשיהו וישלח המלך עד וישלך את עפרה ומדלגין עד ויצו המלך עשו פסח עד וכמוהו לא היה לפניו. יום ג' הוא יום ראשון של חול המועד מוציאין ב' ס"ת וקורין בא' ג' בפ' קדש לי בפ' בא אל פרעה והטעם לפי שיש בה ענין יציאת מצרים. ובשני קורא הד' והקרבתם עד סוף פיסקא. ואם חל להיות בשבת קורין בסדר כי תשא בפ' ראה אתה עד לא תבשל גדי. ויש מקומות מתחילין ומשה יקח את האהל ובב' קורא המפטיר והקרבתם ומפטיר ביחזקאל היתה עלי יד ה' עד ונתתי רוחי בכם וכתב רבינו האיי הטעם לפי שעתידה תחיית המתים להיות בניסן. וי"א טעם אחר לפי שהיו מיוצאי מצרי' שיצאו קודם הקץ. יום ד' מוציאין ב' ס"ת וקורין בא' בסדר משפטים אם כסף תלוה עד לא תבשל גדי. ובב' קורא הד' כאתמול ואם חל להיות יום ד' באחד בשבת קורין קדש לי והטעם שקורין אם כסף לפי שמזכיר בה את חג המצות. יום ה' מוציאין ב' ס"ת וקורין בא' ג' בסדר כי תשא פסל לך עד לא תבשל גדי ובשני כאתמול ואם חל להיות יום ה' בשבת מוסיפין בה מן ראה אתה ויש מוסיפין בה ומשה יקח את האהל ז' כ"ש ביום ג'. ואם חל להיות ה' בשני בשבת קורין בפרשת אם כסף. יום ו' מוציאין ב' ס"ת וקורין ג' בסדר בהעלותך במדבר. והטעם ליום ה' וליום ו' שהם כסדר הכתובות בתורה ובב' קורא הד' כאתמול. יום ז' הוא י"ט ראשון לאחרונים ומוציאין ב' ס"ת וקורין בא' ה' בפ' ויהי בשלח עד כי אני ה' רפאך ואם חל להיות בשבת קורין ז' ואע"פי שקדמה לסדר התורה לא ניחוש לפי שביום ז' עברו הים ואמרו שירה וכל הענין המבואר באותה פרשה ומפטיר קורא בב' והקרבתם ומפטיר בשמואל וידבר דוד עד על כן אודך בגוים ומדלג עד מגדול ויש מקומות שאין מדלגין בה כלום והטעם לזאת ההפטרה לפי שמדבר' ביציאת מצרי' עלה עשן דמתרגמינן סליק זדוניה דפרעה וכ"כ הר' נתן ז"ל דכתיב עם עקש תתפל דמתרגמינן פרעה ומשרייתיה דחשיבו מחשבן ולכך צריך לתרגם השירה עכ"ל. יום א' מוציאין ב' ס"ת וקורין בא' ה' בסדר ראה אנכי כל הבכור ואם חל להיות בשבת מוסיפין מן עשר תעשר וקורין בה ז'. ולכך נתקנה ליום אחרון לפי שהיא אחרונה לסדר התורה ומפטיר קורא בשני כאתמול ומפטיר בישעיה עוד היום עד צהלי ורוני. וסי' פרשיות של פסח משך תורא קדש בכספא פסל במדברא שלח בוכרא. וכתב הבעל העיטור שזה הסדר נוהג כשחל פסח באג"ז אבל אם חל ביום ה' נוהג הסדר משך תורא פסל במדברא קדש בכספא שלח בוכרא. ויש כותבין שאינו משנה הסדר לעולם לבד מאותו יום שבת אבל למחרתו חוזר לקדמותו וכן מנהגנו. כתב הר"ם נ"ע לעולם כשנותנין הספר הב' לחזן לקרות אין רשאי לפותחו ולהסיר ממנו המפה עד שיגללו הראשון במפה.
בשבועות ביום א' מוציאין ב' ס"ת וקורין בא' ה' בסדר וישמע יתרו בפ' בחדש השלישי עד סוף הסדר ומפטיר קורא בב' בפנחס בפ' וביום הבכורים עד סוף פסקא ומפטיר במרכבה בראש יחזקאל עד ותשאני רוח על שם שנגלה השם על הר סיני ברכב אלהים רבותים אלפי שנאן. יום ב' מוציאין ב' ס"ת וקורין ה' בסדר ראה בפ' כל הבכור ואם חל להיות בשבת מוסיפין מן עשר תעשר ז' ומפטיר כאתמול בשני ומפטירין בחבקוק תפלה לחבקוק עד למנצח בנגינותי וכתיב בה אלוה מתימן יבא וזה היה במתן תורה.
בט"ב מוציאין ס"ת וקורין בו ג' בסדר ואתחנן בפ' כי תוליד בנים עד כל הימים והמפטיר הוא השלישי ומפטירן בירמיה אסוף אסיפם עד כי אם בזאת יתהלל וכן ביאר הר"ש ז"ל בפירושים בסוף מסכת תעניות על מ"ש שם קורין ג' ומפטיר א'. פי' א' ר"ל השלישי לעולם וכ"כ ר' עמרם והרי"א והבעל האשכול והר' נתן והר"פ ז"ל. וכ"כ הר"ם מקוצי ז"ל בפרק עומד ויושב נחלקו אם המפטיר עולה אם לאו ופוסק ר"ת כדברי האומר עולה ולכך נהגו בתעניות במנחה ובט"ב ובמנחת י"ה שהשלישי מפטיר לעולם אבל בשבתות וי"ט שחרית נוהגים כדברי הכל אף לדברי האומר שאינו עולה עכ"ל. במנחה מוציאין ס"ת וקורין בה ג' בסדר כי תשא בפ' ויחל עד לעשות לעמו והשני מדלג וקורא עד אל מול ההר והג' עד אשר אני עשה עמך ובסדר הזה קורא בכל מנחת תענית ובשחרית שלהם ובמנחת תענית מפטיר הג' דרשו ה' אבל אין מפטירין בבקר לבד מתענית של ט"ב.
בר"ה מוציאין ב' ס"ת וקורין בא' ה' בסדר וירא אליו בפ' וה' פקד את שרה עד והאלקים נסה כשז"ל בתשרי נפקדה שרה רחל וחנה. ומפני זה הטעם מפטירין בחנה ואם חל בשבת קורין בה ז' ובב' קורא המפטיר בסדר פנחס ובחדש השביעי עד סוף הפרשה ומפטיר בראש שמואל עד קרן משיחו. יום ב' מוציאין ב' ס"ת וקורין בא' בפרשת והאלקים נסה והטעם כדי לזכור עקידתו של יצחק. ובב' קורא המפטיר כאתמול ומפטיר בירמיה מצא חן עד הבן יקיר לפי שכתוב בה זכור אזכרנו רחם ארחמנו.
בי"ה בשחר מוציאין ב' ספרי' בא' קורין ו' בסדר אחרי מות עד כאשר צוה ה' את משה ואם חל בשבת קורין ז' ובב' קורא המפטיר בסדר פנחס ובעשור עד סוף פיסקא ומפטיר בישעיה ואמר סולו לפי שכל הפרשה מלמדת תשובה. למנחה קוריין ג' בסדר אחרי מות מן כמעשה ארץ מצרים עד סוף הסדר והטעם שאם יש שם אדם שנכשל בערוה יזכור וישוב אל ה' וירחמהו. ובמדרש טעם אחר למה קורין בעריות בי"ה לומר רבון העולמים הזהרתנו שלא לגלות ערוה אף אתה לא תגלה ערותנו בי"ה ותכפר עלינו על כל עונותינו ומחול וסלח לכל פשעינו והג' מפטיר ביונה בן אמתי והטעם כדי ללמד לבני אדם שאין יכולת לברוח לפני השם אם עבר עברות כמו שכתוב אנה מפניך אברח ועוד לעורר התשובה כמו שעשו אנשי ננוה ובה נושעו בראות ה' מעשיהם כי שבו.
בסוכות יום א' מוציאין ב' ספרים וקורין בא' ה' בפרשת שור או כשב ובב' קורא המפטיר בסדר פנחס ובחמשה עשרה ומפטיר בתרי עשר הנה יום בא לה' לפי שמזכיר בה ולחג את חג הסכות בשני מוציאין ב' ס"ת וקורין בא' ה' בפ' שור או כשב כמו אתמול והטעם לפי שהוא ספק ראשון וצריך לקרות בו מצות לולב שמצותו ביום ראשון ואין בכל התורה עוד פרשה שמזכיר בה ענין המצוה הזאת. ובב' קורא המפטיר כאתמול ומפטיר במלכים ויקהלו ע"ש שאותה אסיפה היתה בחג הסוכות. ביום ג' שהוא ספק יום ב' ראשון לחש"מ מוציאין ס"ת וקורין בה ד' בס' פנחס בקרבנות החג וזהו סדר קריאתן כהן קורא ביום ב' ולוי קורא ביום הג' וישראל חוזר וקורא ביום הג' ורביעי קורא ביום הב' וביום הג'. יום ד' שהוא ספק ג' כהן קורא ביום הג' ולוי ביום הד' וישראל חוזר וקורא ביום הד' ורביעי ביום הג' וביום הד'. יום ה' שהוא ספק ד' כהן קורא ביום הד' ולוי ביום הה' וישראל חוזר וקורא ביום הה' ורביעי ביום הד' וביום הה'. יום ו' שהוא ספק ה' כהן וביום הה' ולוי וביום הו' וישראל חוזר וקורא ביום הו' ורביעי ביום הה' וביום הו'. יום ז' שהוא ספק ו' כהן קורא ביום הו' ולוי ביום הז' וישראל חוזר וקורא ביום הז' ורביעי ביום הו' וביום הז'. בשבת של חש"מ בין בפסח בין בסוכות מוציאין ב' ס"ת וקורין בא' בפרש' ראה אתה ויש מקומות מתחילין ומשה יקח את האהל והטעם לפי שיש בה את חג המצות תשמר ודרשו בו במועד קטן לרבות חש"מ ויש בה גם כן מצות שבת ופסח וסוכות לפיכך קורין בה בפסח בחש"מ ושל סוכות. ובב' קורא המפטיר בסוכות ספקא דיומא ומפטיר ביחזקאל ביום בא גוג וכתב ר' האיי הטעם לפי שמלחמת גוג ומגוג עתידה להיות בתשרי ובפסח קורא בשני כמ"ש במקומו. יום ח' שהוא חג עצרת מוציאין ב' ס"ת וקורין בא' ה' בפ' כל הבכור ובשבת מן עשר תעשר ובצרפ' מתחילין עשר תעשר לעולם לפי שבפרשה הזאת מזהיר על המעשרות ומתנות עניים ולפי שהוא תכלית חג האסיף להכריז שלא לעבור עליהם בבל תאחר בג' רגלי'. ובב' קורא המפטיר וביום הח' עד סוף הסדר ומפטיר במלכים ויהי ככלות שלמה ע"ש ביום הח' שלח העם. טעם למה קורין כל הבכור בפסח שבועות וסוכות ביום אחרון שבכלם משום דכתיב באותה פרשה ושמחת בחגך וכתוב אח"כ והיית אך שמח ושמחת לרבות י"ט ראשון והיית אך שמח לרבות י"ט האחרון מכאן סמכו ז"ל לתקן אותה לקרותה באלו הימים. ונהגו בצרפת לפסוק צדקה ברבים באלו הימים איש כמתנת ידו וכתיב והלך לפניך צדקך. וכתב הבעל האשכול דהאי דלא קרינן ביום הז' וביום הח' משום ספקא כמו שעושין בשאר הימי' לפי שמאחר שעשאנוהו קדש בתפלה ובברכות ואמרנו את יום שמיני חג העצרת לא נעשה אותו חול להיות קורא בו וביום הז' שהוא חש"מ. אמר רבינו האיי יש שקורין ביום אחרון כי המצוה הזאת דתנן י"ט אחרון של חג קורין מצות וחקים וכן המנהג בא"י ובירושלים ויש שקורין ברכות דאם בחקתי בשביל ונתתי גשמיכם בעתם שהוא יום הזכרת גשמים.
יום ט' שהוא שמחת תורה מוציאין ב' ס"ת והמנהג שקורין בא' וזאת הברכה שהוא סיום התורה והטעם לפי ששלמה המלך ע"ה בירך את ישראל בח' של חג לפיכך אנו קורין הברכה שבירך משה ע"ה. ושמחים שמחה גדולה ונהגו בקצת מקומו' להוסיף על מנין הקורים. ונהגו להסדיר הפ' של וזאת הברכה כל א' בביתו בליל יום ט' שנים מקרא ואחד תרגום לאור הנר על השלחן ואח"כ להתחיל מכל א' מה' חומשי תורה לפי שלא יראה כמי שמסיים התורה והולך וכל זה על דרך הגדה שאמרה תורה לפני הקב"ה נתתני לפניך וכבר סיימו לקרות ושוב לא יהיה להם חפץ בי כ"מ. ונהגו ברוב מקומות ישראל להתחיל בזה היום פרשת בראשית לפי שביום שהשלמנוה אנו מתחילים אותה כמו שזכינו להשלימה כן נזכה להתחיל ולהשלימה ויש נוהגי' לקרות המסיים בזמירות והמתחיל ג"כ ונודרים נדרים ונדבות וכל הקהל כאחד מגדולם ועד קטנם קורין בתורה ונודרים נדרים ונדבות כמתנת ידם ועושין שמחות גדולות בבית המתחיל והמסיים. וח' פסוקים שבסוף הס' שמתחילי' ויעל משה יחיד קורא אותם כמ"ש למעלה. ובב' קורא המפטיר כאתמול מפטיר ביהושע בן נון עד חזק ואמץ ובכל גלילות קטלוניא מסיימין בכל אשר תלך. וכתב הר' נתן ז"ל שמפטיר במלכים ויעמוד שלמה עד בהוצי' את אבותינו ממצרים והכי איתא במגלה לפי שכל אותו הסדר שעשה שלמה ככלות בית המקדש שהיה בח"ס ראוי להפטיר בו בסוכות אף בחומשים שלנו נרמז אחרי מות לפי שזכרנו את מותו ולא יתכן שיש לו להפטיר במאי דסליק מיניה. וי"א גם כן פסוקים מראש יהושע ואח"כ אומרים ויעמוד שלמה וטוב לאחוז מזה וגם מזה. ואחר ההפטרה אומרים אשרי ואח"כ עומדים על המגדל עם ספר התורה גם נהגו להוציא כל הספרים אשר בארון ולעמוד הזקנים על המגדל והספרים בזרועותיהם וקוננין כל א' על פטירת משה רבן של מקומות. ויש מקומות שמזכירין לטובה כל מי שנדבו לבו להקדיש ולעשות צדקות לכבוד האל ולכבוד החיים והמתים ואומר מצלאין ומתפללין על כל ישראל ואומר מזמורים ואח"כ מחזירין הספרים למקומן ואומר קדיש ומתפללין תפלת מוסף. ונשאל מר' האיי מה שנהגו להוציא ס"ת מתיקו בשעת סיום התורה בי"ט אחרון של חג. והשיב אנו אין נוהגין אצלנו כך ואי משום אבול זכר פטירת משה מותר והוא שלא יראה ס"ת ערום. ומה שנוהגין במקומות אין משנין אותם אע"פי שמנהגים אחרי' יותר מתוקנים מהם דחיישי' לאנצויי עכ"ל. כתב גאון עטרה שמניחין על ס"ת אסור להניחה על ראש המסיים ביום שמחת תורה דמעלין בקדש ולא מורידין ע"כ. וא"ר עמרם לאחר שמפטירין בנביא מברכין בא"י אמ"ה אשר בגלל אבות בנים גדל וכו' עד שפתחו פיהם ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד בא"י נותן התורה ע"כ. ואלפא ביתא זו יש שמסיימין אותה אך רבינו סעדיה אמר שאין נכון לאומרה שיש בה תוספת דברים שאין ראוי לאומרן ולא יתכן לומר ברכה כזו בהזכרת השם ומלכות שלא הוזכרה בתלמוד ואין לקבוע ברכה אלא מה שקבעו הם ע"כ וכן מנהג בצרפת לאומרה בלא ברכה ואנו לא נהגנו לאומרה כלל אפילו בלא ברכה.
בחנוכה מוציאין ספר תורה וקורין בו ג' בסדר נשא ומתחיל לקרות בפ' ברכת כהנים וקורא כהן עד ויקריבו אותם לפני המשכן ולוי קורא עד יקריבו את קרבנם לחנוכת המזבח ויש' קורא ביום הא' כל הפרשה. ויש מקומות שאין מתחילין אלא מתחלת החנוך שהוא ביום כלת משה ויעשה ההפסקות כמו כן. וי"א שכהן קורא כל הפרשה עד לחנוכת המזבח ולוי וישראל קורין בין שניהם יום ראשון. ביום ב' כהן ולוי קורין ביום הב' וישראל ביום הג' כאדם שקורא בתורה וי"א שנהגו לחזור אל הג' כל הפרשה שקראו כהן ולוי ועל זה הסדר הולכין כל המנהגות כל ז' ימים. ביום ח' כהן ולוי קורא ביום הח' וישראל קורא כל החנוך עד סוף הסדר. ויש שנהגו להוסיף אל הג' לקרוא מפ' בהעלותך עד כן עשה את המנורה ומנהג יפה הוא. וסמך למנהג זה מצינו במדרש כיון שבאו כל נשיאי ישראל והקריבו איש את קרבנו לחנוכת המזבח ושבטו של לוי לא הקריב חלשה דעתו של אהרן על שלא זכו בני שבטו להקריב בחנוכת המזבח והקב"ה הניח דעתו של אהרן וא"ל עתידין בני בניך לעשות חנוך א' בפני עצמן וזהו חנוכת הנרו' שעשו חשמונאי ובניו שהיו מבני בניו של אהרן ולכך נסמכה פ' נרות לפ' מזבח וכן מצינו במדרש ר' תנחומא ארשב"ג לג' חדשים נגמרה מלאכת המשכן בתשרי ומרחשון וכסליו. ובפסיקתא איתא במד' ותשלם כל המלאכה היינו דכתיב מה גדלו מעשיך ה' וכו' א"ר חנינא בכ"ה בכסליו נגמרה מלאכת המשכן והיה המשכן מקופל עד א' בניסן שהקימו משה וכל זמן שהיה מקופל היו ישראל מרננין על משה ואומרים שאין בו כח להקימו או שמא יש בו דופי והקב"ה היה מעכב הקמתו עד ניסן שבו נולדו אבות ובו נגאלו ישראל ממצרים וכיון שהקימו משה בניסן לא לגלגו עליו מאותה שעה ואילך וחדש כסליו נתרעם על הדבר כיון שבו נגמר מדוע לא זכה בהקמתו א"ל הקב"ה עלי לשלם מה שהפסדת ושלם לו חנוכת בית חשמונאי ומזה הטעם אנו קורין בחנוכ' בית חשמונאי בס' חנוכת המזבח. שבת של חנוכה מוציאין ב' ס"ת וקורין בא' ז' בסד' השבוע ובב' קורא המפטיר בענין היום בחנוכת הנשיאים ואם יהיו ב' שבתות בחנוכה עושין כסדר הזה ומפטיר בנרות דזכריה רני ושמחי עד חן חן לה ובשבת שניה מפטיר בנרות דשלמה ויעש חירום עד להיכל זהב ואע"ג דנרות דשלמה קדמו והיה ראוי לקרותן בשבת ראשונה אלא כיון דנבואת זכריה היתה על חרבן בית שני שבו היה חנוכה קורין בו בשבת ראשונה. ור"ח טבת שחל להיות בחנוכה מוציאין ב' ס"ת וקורין בא' ג' בענין ר"ח ורביעי בחנוכה בענין היום ואם חל להיות בשבת מוציאין ג' ס"ת וקורין בא' ו' בסדר השבוע ובב' קורא השביעי בר"ח ובראשי חדשיכם וי"א וביום השבת ומפטיר קורא בג' בחנוכה ענין היום כדאמרינן תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. וכתב הר"ש ז"ל וזה נפקא לן בזבחים מהאי קרא מלבד עלת הבקר אשר לעולת התמיד תעשו את המוספין. ומלבד משמע אחר אשר הקרבתם את התמיד תקריבו את המוספין וכן דרשינן אשר לעולת התמיד קרא יתירא למילף דבשביל שהוא תדיר הקדימו הכתו' למוספין ומזה אתה דן לכל דבר שהוא תדיר ע"כ. ומפטירין בנרות דזכריה והפטרת ר"ח בטלה לפי שאין המפטיר קורא בתורה בדר"ח ויש לו להפטיר במאי דסליק מיניה. ובמסכת סופרים גרסינן שיש לו להפטיר בדר"ח ואנו לא כן נהגנו.
בר"ח קורין ד' בפ' צו כהן ג' פסוקים ומסיים עולה תמיד ולוי חוזר פסוק ואמרת ומסיים רביעית ההין וישראל עד עולת התמיד ונסכה ורביעי פרשת ובראשי חדשיכם. ור"ח שחל להיות בשבת מוציאין ב' ספרי' בא' קורין שבעה בפרש' השבוע ובשני קורא המפטיר בר"ח ומתחיל ובראשי חדשיכם וי"א וביום השבת ומפטיר בסוף ישעיה השמים כסאי. ור"ח שחל להיות באחד בשבת מפטיר בשמואל מחר חדש והטעם כמו הזכרת ר"ח. ויש חולקין בזה המנהג שלעולם אין מפטירין אלא במאי דסליק מיניה או מעניינא דיומא וזאת אינה מאחת מהנה ולכך לא נהגו להפטיר מחר חדש אלא בהיות ר"ח בשבת וא' בשבת ואז היא מענינא דיומא ומזכירין ג"כ שלמחר יהיה ר"ח כמו היום וכן נהגו גדולי צרפת. טעם למה אין אנו קורין קרבן מוסף בשבת כמו קרבן הרגל או ר"ח. שאלו אל הר' אליהו מפרי"ש מפני מה אין קורין בתורה פ' שבת כמו פ' הרגל ברגל ופ' ר"ח בר"ח. והשיב י"ל לפי שכל קריאות שאנו קורין במוסף לכפרה הן באות כדאי' בפ"ב דמגלה וידבר משה את מועדי מצוה שיהיו קורין כל א' וא' בזמנו ואמרינן נמי כבר תקנתי להם סדר קרבנות כל זמן שיהיו קורין אותם מעלה אני עליהם כאלו הקריבום לפני. הלכך בר"ח או בי"ט שחטאת קרב קבעו לקרות שקריאתו כפרה כהקרבתן אבל שבת שהן עולות ואין חטאת קרבה בהן אין לחוש בקריאתן כי לא לכפרה הן באות. וי"א לפי שאין בפ' שבת כי אם ב' פסוקים לכן לא תקנוה לקרותה וקשיא דאף לדבריהם היה לנו לקרות ולהתחיל מפ' תמיד כמו שאנו מתחילין בר"ח.
